קבלת שבת לפני פלג המנחה

שאלה:

במקומות ששבת נכנסת בשעה מאוחרת מאוד האם אפשר לקבל שבת ולקדש מוקדם לפני פלג המנחה לכתחילה? ובמקרה שיש כבר מנהג לקבל שבת ולקדש מוקדם מאוד, האם לבטלה?

תשובה:

על פי רוב הפוסקים אין בקבלת שבת לפני פלג המנחה כלום ואם הדליקו נרות יש לכבותם ולהדליקם שוב. אך נמצא מספר פוסקים (עיין במקורות) שפוסקים שקבלת שבת בפה לפני פלג המנחה מועילה, ועל כן במקום שאי אפשר לבטל המנהג הנח להם.

דיון במקורות:

בעיה זו, שקבלת שבת מוקדמת, מתעוררת מידי שנה בימות הקיץ הארוכים שההמתנה לקידוש ואכילת ארוחת ליל שבת מכבידה על עונג השבת המשפחתי. גדולי הפוסקים בכל הדורות דנו בשאלה והתייחסו בכובד ראש לבעיה, אין בדיון כאן אלא לנסות להביא חלק גם מהדעות האוסרים והמתירים לקבל שבת לפני פלג המנחה. אך קודם נצטט דעתו של הרב משה פיינשטיין שהיא המקור לתשובתנו.

שו”ת אגרות משה או”ח ח”ה סימן ט”ו: הנה בדבר שני המניינים שעושים בביהמ”ד זה בעש”ק. מניין הגדול שהוא מרוב מתפללים הקבועים, וגם עוד הרבה אינשי מקהילות אחרות סמוכות, דהוא בקיץ, הוא בשעה שבע ורבע אחר הצהרים, שרק בתחילת הקיץ הוא ערך זמן פלג המנחה, ובאמצע הקיץ הוא הרבה קודם פלג המנחה. ומניין השני הוא בכל הקיץ בשעה 8, וכו’. לע”ד נראה דכיוון דאלו המקדימים לקבל שבת ולהתפלל, אינו בשביל חשש איסור בעשיית מלאכה. וגם לא בשביל כבוד שבת שיוכלו לאכול הסעודה כראוי, דהא בזמננו איכא נהורא בלילה כביום… על כל פנים אף שהתירו להם הגאונים שהיו אז, היה זה שלא כדין, ואין למיעוט העושים כדין לבטל להם. ודי במה שנהגו כבר ע”פ גדולים, שלא למחות בהם, ולא לעניין שהעושים כדין יבטלו להם. וברור שיש בלונדון שני בתי דינים, וליכא משום לא תתגודדו.

המקור להלכה שאפשר להקדים ולקבל שבת לפני הזמן הוא ממסכת ברכות דף כ”ז ע”ב: “אמר רבי חייא בר אבין: רב צלי של שבת בערב שבת, רבי יאשיה מצלי של מוצאי שבת בשבת. רב צלי של שבת בערב שבת. אומר קדושה על הכוס, או אינו אומר קדושה על הכוס? תא שמע: דאמר רב נחמן אמר שמואל: מתפלל אדם של שבת בערב שבת ואומר קדושה על הכוס. והלכתא כוותיה” .

פוסקים האוסרים:

עיין שולחן ערוך או”ח סימן רס”ג סעיף ד’: “לא יקדים למהר להדליקו בעוד היום גדול שאז אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת; וגם לא יאחר. ואם רוצה להדליק נר בעוד היום גדול ולקבל עליו שבת מיד, רשאי כי כיון שמקבל עליו שבת מיד אין זו הקדמה, ובלבד שיהא מפלג המנחה ולמעלה שהוא שעה ורביע קודם הלילה”. והרמ”א מוסיף: “ואם היה הנר דלוק מבעוד היום גדול, יכבנו ויחזור וידליקנו לצורך שבת (טור)”. [עיין בהגהות הרע”א מובא בהמשך].
וכן בסימן רס”ז סעיף ב’: “מקדימים להתפלל ערבית יותר מבימות החול, ובפלג המנחה יכול להדליק ולקבל שבת בתפלת ערבית ולאכול מיד”.

השו”ע משווה את קבלת שבת לתפילת מעריב של יום חול וסימן רל”ג פסק: ואם בדיעבד התפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה, יצא. ובשעת הדחק, יכול להתפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה. הגה: ולדידן במדינות אלו שנוהגים להתפלל ערבית מפלג המנחה, אין לו להתפלל מנחה אחר כך; ובדיעבד או בשעת הדחק, יצא אם מתפלל מנחה עד הלילה דהיינו עד צאת הכוכבים.
המשנה ברורה שם ס”ק ד’ מדגיש: אבל קודם פלג המנחה אין יכול להדליק ולקבל שבת ואפילו אם בדיעבד התפלל תפלת שבת צריך לחזור ולהתפלל. (ופלג המנחה י”א דהוא שעה ורביע קודם הלילה וי”א דהוא שעה ורביע קודם השקיעה ועיין לעיל בסימן רס”ג ס”ד ובמש”כ שם במ”ב).

וכן מובא בביאור הלכה סימן רס”א בשם הפמ”ג דמי שמקבל שבת בתוך הד’ מילין הוא דאורייתא ובעשה דתוספת שבת ומן הזמן הזה עד פלג המנחה הוא רק מדרבנן”. והכוונה שיש לחלק את פלג המנחה לשני חלקים חלק הסמוך לשקיעה שקבלת שבת אז הוא מחיוב התורה והחלק הראשון שקבלת שבת אז חלה מדין דרבנן, אך לפני כן בכלל אי אפשר לקבל שבת .

בשו”ת מנחת יצחק ח”ו סימן נ”ח: מסביר את המנהג שלנו לקבל את צום יוה”כ לפני פלג המנחה בהבדל עקרוני שיש בין קבלת הצום (בתעניות ציבור ויוה”כ) לפני פלג המנחה לבין קבלת שבת לפני פלג המנחה, וזאת למרות שהלימוד של מצוות תוספת שבת הוא מיום הכיפורים . כי מי שמקבל עליו את התענית וכל העינויים בערב יום הכיפורים קודם זמן פלג המנחה, אין הקבלה מדין תוספת התענית (עיין מגן אברהם או”ח סימן תר”ח ס”ק ד’) אלא מדין שבועה או נדר שמתענה מאותו זמן, ועל כן יש לומר בפה “הריני מקבל עלי מעתה איסור מלאכה וחמשת הענויים”. משאינו יכול לעשות בשבת שהרי לפני פלג המנחה אין שום שייכות לזמן תוספת שבת, ולא יתפוס אפילו בתורת נדר.

נראה לי שמה שפסקו שאי אפשר לקבל שבת לפני פלג המנחה נלמד גם מתוך הבנת העניין ומאותו פסוק שכתוב ביום הכיפורים ולומדים ממנו תוספת שבת, ‘…מערב עד ערב תשבתו שבתכם’, ולשון “ערב” בכל מקום הוא כניסת לילה בדומה לטמא שכתוב: ‘וטמא עד הערב’. ואם כן לא יתכן קבלת שבת בצהרי יום שישי שאין אפילו הרגשה לסיומו של היום. זמנו של פלג המנחה בערבו של היום שהשמש נמצאת במערב מסמל את תחילת השקיעה. קרבן פסח לעומת זאת שמקריבים אותו משש שעות ומחצה, מכיוון שכתוב גם לשון “ערב” – ‘שם תזבח את הפסח בערב כבוא השמש מועד צאתך ממצרים’, וגם לשון “בין הערביים” – ‘ושחטו אותו כל עדת ישראל בין הערביים’, ומזה לומדים חז”ל במסכת פסחים (דף נ”ח ע”ב): “תמיד קודם לפסח …יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים לדבר שלא נאמר בו בערב אלא בין הערבים בלבד ‘…ואת הכבש השני תעשה בין הערבים'”. הסבר דומה מצאתי בשמירת שבת כהלכתה (פרק מ”ג הערה ס”ז) בשם הגרש”ז אויערבך זצ”ל שמשווה בין שבת לבין דיני ספירת העומר וקריאת מגילה.

פוסקים המתירים:
תרומת הדשן שאלה א’: מדייק מהתוספות בברכות שיש מחלקים את היום לשתים עשרה שעות אפילו בימים הארוכים, ועל כן בימים אלו שעה ורבע זמנית היא שעתיים פחות שמינית בינונית. ומכיוון שירדה תשישות לעולם ורוב ההמון תאבים ורעבים לאכול בעוד היום גדול בימים הארוכים ואם היו אוכלים קודם ממנחה היו שוהים באכילה, ואולי לא היו באים לבית הכנסת כלל. לכן לא הפרישו חכמים את ההמון מלהתפלל בעוד היום גדול.

עוד כתב שמובא שם במרדכי בשם ר”ת והראבי”ה שהיו רגילים לקרוא ק”ש בבית הכנסת מבעוד יום .ושכן שמע כי בימי הקדמונים בקרימ”ש, התפללו ערבית וקראו את שמע, בערב שבת בעוד היום גדול, כל כך, שהיה רב העיר שהיה מהגדולים הקדמונים הוא, וכל טובי הקהל עמו, הלכו לטייל אחר אכילה של סעודת שבת, על שפת הנהר דונא”י; והיו חוזרים לבתיהם קודם הלילה. גם מצא כתוב, בשם אחד מהגדולים, שהורה להתפלל ערבית ולקרוא את שמע בעוד היום גדול מאוד, לצורך סעודת נשואין. מכל הלין משמע, שמקודם היה בקל להורות לקולא בדבר זה, נראה שאפילו ת”ח, אם הוא בציבור שמקדימים להתפלל ולקרוא את שמע בימים הארוכים, אם אין יכול להפרישם אין צריך להפריש מהם, אלא מתפלל וקורא עמהם ויוצא בזה. אבל אם הורגל בשאר פרישות, יתפלל ויקרא בזמן שתקנו חכמים, לפי כל הדעות.

שו”ת שבות יעקב חלק ב’ סימן ו’: מסביר באריכות את הטעות של אלו המתפללים ערבית אחרי שעה שלישית שאחרי חצות היום ושהזמן המוקדם ביותר הוא שלושת רבעי שעה של השעה החמישית (דהיינו ארבע שעות + ארבעים וחמש דקות) אחרי חצות, בדומה למה שנאמר במסכת ברכות שרב התפלל תפילת שבת מוקדם בעוד היום גדול וכן במסכת שבת (דף קי”ח) שר’ יוסי שיבח את מכניסי שבת בטבריה שקבלו שבת בעוד יום גדול וכן היה המנהג בוורמיישא מזמן גזירת תתנ”ו.
וזה לשונו: “לכן נראה לי פשוט אי איישר חילי וכל מי שיש בו ריח תורה יראה לבטל מנהג זה שנעשה בטעות אלא יתקנו שיתפללו רק מנחה כמו שמתפללים ברוב השנים שאינם חלין בערב שבת ויאכלו מיני מגדים ולא לקבוע סעודתן משום כבוד שבת, ואח”כ יתפללו ערבית ככל השנה או לכל הפחות יתפללו מנחה ומעריב בענין שיתפלל ערבית ג’ רביעיות שעה על שעה חמישית שהוא הזמן היותר מוקדם שאפשר ליישב המנהג”.

כנראה על פי הנ”ל פסק החיי אדם בהלכות שבת כלל ה’ ס”א: “יזהר לקבל שבת מפלג המנחה ולמעלה, שהוא שעה ורביע קודם הלילה, כל יום אחר שעותיו. ומי שמחמיר על עצמו לקבל שתי שעות מן היום קודם הלילה אשרי לו וקדוש יאמר לו. אבל אם קבל עליו קודם לזה אין בקבלתו כלום”.

ולולא דמסתפינא הייתי מביא ראיה ממסכת שבת (דף כ”ה ע”ב): “דאמר רב יהודה אמר רב: כך היה מנהגו של רבי יהודה בר אלעאי, ערב שבת מביאים לו עריבה מלאה חמין, ורוחץ פניו ידיו ורגליו, ומתעטף ויושב בסדינים המצוייצין, ודומה למלאך ה’ צבאות”. מלשונו של רב שאמר ערב שבת ולא נקט בזמן מדויק יותר נראה שרבי יהודה בר אלעאי הקדים במיוחד אפילו לפני פלג המנחה.
ואמנם הרמ”א בשו”ע או”ח סימן רס”ב ס”ג לא פסק מהמעשה של רבי יהודה בר אלעאי וכתב: “וילביש עצמו בבגדי שבת מיד אחר שרחץ עצמו, וזהו כבוד השבת. ועל כן לא ירחץ לשבת אלא סמוך לערב, שילביש עצמו מיד”. והביא הראיה מהגמרא בשבת (דף קי”ט ע”א) שרבי חנינא מיעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא, אמר: בואו ונצא לקראת שבת המלכה. ורבי ינאי לביש מאניה מעלי שבת, ואמר: בואי כלה בואי כלה. אך גם כאן לא הוזכר מתי קבלו שבת?
לגבי דעתו של הרמ”א בענין הדלקת נרות לפני פלג המנחה (סימן רס”ג ס”ד): “שאם היה הנר דלוק מבעוד היום גדול יכבנו ויחזור וידליקנו לצורך שבת”. כבר העיר הרע”א, “דוקא אם היה דלוק לענין אחר כיון שלא היתה ההדלקה לשבת צריך לחזור ולהדליקה לכבוד שבת אבל אם ההדלקה לצורך שבת אלא שהדליק בעוד היום גדול אינו צריך לכבותו אלא לכתחילה לא ידליק כל כך מוקדם שאינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת אבל בדיעבד שפיר דמי… ולישנא דהרמ”א “מבעוד יום גדול” אינו מדוקדק”. משמע מדבריו שאם קבל עליו שבת בזמן ההדלקה הרי מהני קבלתו ונכנסה שבת.

בערוך השולחן או”ח סימן רס”ג ס”ק י”ט נפסק: “אף על פי שלהדלקה מהני תנאי לרוב הפוסקים אפילו לדעת בעל הלכות גדולות שהדלקה הוי קבלת שבת כמו שנתבאר מכל מקום לתפילה לא מהני תנאי. כגון אם קדם היחיד והתפלל של שבת מבעוד יום אע”פ שהציבור לא התפללו עדיין מכל מקום חל עליו קבלת שבת ומיד אסור במלאכה ואפילו אומר שאינו רוצה לקבל את השבת, דכיוון שהתפלל ערבית של שבת ובירך מקדש השבת בעל כורחו קיבל עליו שבת, וזהו כמי שיאמר בלילה איני רוצה לקבל שבת. ויראה לי בכהאי גוונא אפילו היה קודם פלג המנחה בעל כורחו קיבל עליו את השבת. ואף שנתבאר בסימן רס”ז שאין לעשות ע”ש תוספת קודם פלג המנחה וודאי לכתחילה אין לעשות כן אבל אם עשה כן מי ימחה בידו דאטו יש לנו שיעור לתוספת שנאמר דקודם לכן לא מהני. וראיתי מי שכתב דזהו דווקא מפלג המנחה עמ”ב, ודברים תמוהים הם. אבל באמירת מזמור שיר ליום השבת או אמירת לכה דודי בסתמא הוי קבלת שבת אבל כשאמר בפירוש שאינו רוצה לקבל שבת מועיל דאין כאן תפילה וברכה לבטלה. וכן אם אמר זה קודם לפלג המנחה אפשר שאינו קבלה, אבל בתפילה פשיטא דהוי קבלה וכן מצינו לקדמונים שהיו מתפללים ערבית כשלוש שעות קודם הלילה וקבלו עליהם את השבת.

ראיתי בספר אורות חיים (פרק ח’) , תשובה ארוכה וערוכה בנושא “זמן חלות תוספת שבת”. המחבר דן בדעות הראשונים והאחרונים מתי מתחיל פלג המנחה, והאם יש קשר בין פלג המנחה לתוספת שבת. מסקנתו שאמנם אי אפשר להתפלל ערבית לפני פלג המנחה שהרי עדיין יום אך דין תוספת שבת יכול לקבל על עצמו, שאם הדליק נר לשם שבת אף קודם פלג המנחה אין צורך לכבותה ולא הוי ברכה לבטלה.