שימוש בכיור שמימיו היוצאים ממנו נשפכים לשדה בשבת

שאלה:

האם מותר להשתמש בכיור כאשר יודעים שמימיו שיוצאים ממנו נשפכים בסופו של דבר אל שדה שיש עצים או גידולים אחרים?

תשובה:

יש שתי בעיות עיקריות במקרה כזה:
א. הוצאת מים מרשות לרשות.
ב. השקיית העצים או הצמחים במים בשבת.
אם המים נשפכים ישירות על האדמה אסור להשתמש בכיור בשבת בכל מקרה, אך אם המים נשפכים מהצינור לבור או לחפירה אם יש שם מים מלפני שבת מותר.
וכן מותר להשתמש בכיור לכל צורך שהוא אם אינו מתכוון בעת השימוש להשקיית השדה, בתנאי שאין המים נשפכים ישירות על השדה אלא שהצינור מוליך את המים במרחק עד השדה.

מקורות:

א. הוצאת מים מרשות לרשות:
עיין מסכת ערובין דף פ”ח ע”א: “משנה חצר שהיא פחותה מארבע אמות, אין שופכין בתוכה מים בשבת אא”כ עשו לה עוקה מחזקת סאתים…”

עיין שולחן ערוך או”ח סימן שנ”ז סעיף א’: חצר שפחותה מד’ אמות על ד’ אמות, שהיא סמוכה לרשות הרבים, אין שופכין לתוכה מים בשבת בימות החמה… וכיון שיעשה גומא יכול לשפוך בה כל מה שירצה. ואם אינה מחזקת סאתים לא.
ובמשנה ברורה ס”ק ח’ “יכול לשפוך”; ואפילו נתמלאה מע”ש שופך לתוכה דכיון שמדאורייתא אין איסור כ”א בשופך להדיא לר”ה רק שתקנו חכמים גומא זכר לשבת שלא ישכח וישליכם להדיא לר”ה וכיון דאיכא הכירא ע”י עשיית הגומא שרי ומהאי טעמא נמי התירו לשפוך כל מה שירצה אף שהגומא מחזקת רק סאתים ובודאי יצאו הנותרים לחוץ וניחא ליה בזה כדי שלא יתטנף חצרו אפילו הכי שרי דמ”מ זכור הוא ע”י עשיית הגומא ולא גזרו ביה: ומשמע שאם אין בעיה של הוצאה מרשות לרשות אם יש מים בחפירה מלפני שבת מותר אפילו לכתחילה. וכן משמע בסעיף הבא: “ביב שמכוסה ד’ אמות במשך ברה”ר ויש בו ד’ על ד’ מותר לשפוך אפילו על פי הביב אעפ”י שהמים יוצאים מיד מידו לחוץ.

ועיין בערוך השולחן סימן שנ”ז סעיפים א’, ב’.

עיין שו”ת הר צבי או”ח א’ סימן ר”ז: בתשובה לקיבוץ חפץ חיים שמתיר על פי הנ”ל ומסביר שבשיעור זה יש שיעור לבלוע סאתים מים שאדם עשוי להסתפק בכל יום, ולא יצטרכו המים לצאת לרה”ר. וגם אם אולי יצאו המים לפרקים מהבור הוי דבר שאינו מתכוון, ואם כן הוי כגורם לזורע. ואפילו לא נאמר שזה גרמא הרי השדה מלאה מים ושופכים לצורכה, ונמצא מה שהתוסף בשבת עצמו אין בה תועלת לצמיחות יום השבת גופא ואולי אינו מוסיף צמיחה כלל. הרב פרנק מסביר שיש הבדל בין האב זריעה לבין תולדת זריעה השקייה, שבזריעה התוצאה יותר מאוחר משאין כן בהשקייה הפעולה תמיד מיידית, ולכן במקרה דידן שאין תועלת מיידית נחשב הדבר לגרמא.

ועיין שם בפירוש הנספח הרר”י בשד”ה הערות ומילואים, שמבאר טוב את התשובה הנ”ל, סימן ר”ז סעיף 1.

ב. השקיית העצים או הצמחים במים בשבת:

עיין בשו”ע או”ח סימן של”ו סעיף ג’: “אבל האוכלים בגנות אסורים ליטול ידיהם על העשבים שמשקים אותם אע”פ שאינם מכוונים, פסיק רישיה הוא…כתב הרמ”א: “ולכן טוב להחמיר שלא לאכול בגנות אם ישתמש שם עם מים דבקושי יש להזהר שלא יפלו שם מים”.

ועיין שם מ”ב ס”ק כ”ו: “והמשקה את הזרעים חייב משום זורע דמועיל להצמיח וגם משום חורש שמרפיא הקרקע ע”י הלחלוח”.
עולה מדברי השו”ע שכיון שהמים נופלים בצורה ישירה על הצמחים אע”פ שאינו מתכוון אסור כי הוי פסיק רישא.

אבל כתב בספר שמירת שבת כהלכתה פרק י”ב סעיף י”ח, שכתב “כיור אשר המים הנשפכים לתוכו זורמים דרך צינור עד שמגיעים לקרקע זרועה, מותר ליטול ידיים לתוכו בשבת, וכן מותר לשפוך בו מים לכל צורך אחר ואין חוששין להשקיית הזרעים שתיעשה ע”י כך, אם אמנם אין כוונתו אליה. אמנם ודאי שאסור לשפוך את המים הללו על זרעים או כל מקום זרוע או נטוע אחר, גם אם אין כוונתו כלל להשקיית הצמח”.

וכתב ע”ז בהערות ס”ק נא’ “וכאן יש להקל טפי מכיון שאינו מכוון להוציא המים כדי להשקות בהם ואע”ג דהוי פסיק רישא אבל מ”מ מכיון שנעשה רק ע”י כוח שני דחשיב רק גרמא. אין לאסור אף אף בכה”ג דהוה פ”ר…”

משמע מדברי השמירת שבת כהלכתה דכיון שאין המים נשפכים ישירות על השדה ואין מתכוון להשקיית השדה, מותר להשתמש בכיור.