02-6416166
רח' הפסגה 5, בית וגן, ירושלים

בענין זחילה שאינה ניכרת במקוה

בענין זחילה שאינה ניכרת במקוה

שאלה:

מקוה שהוצאו מימיו על ידי מכונת שאיבה במשך כל הלילה המים והופעל בטעות כאשר טבלו נשים כך שבבוקר מצאו שאין שם 40 סאה, האם צריך לקרא לאותן נשים לחזור ולטבול?

תשובה:

יש לקרוא לכל הנשים שטבלו אמש לטבול פעם נוספת, (אף על פי ששהו באותו לילה עם בעליהם), כיון שעל ידי הוצאת המים במשאיבה נחשבים המים כ”זוחלין”, ואין מקוה מטהר בזוחלין.

מקורות:

עיין בשו”ע יו”ד סימן ר”א סעיף נ’: “מקוה של מי גשמים שנפרץ אחד מכתליו והמים יוצאים דרך הסדק אם ישארו בו ארבעים סאה אחר שיצאו קצתן שעד הסדק כשר, ואם לאו פסול, משום דהוי ליה זוחלין, ואין מקוה מטהר בזוחלין”. ומביא הרמ”א: “ויש מחמירין אפילו אם ישארו ארבעים סאה עד הסדק ויש לחוש לדבריהם לכתחילה לסתום הסדק…”.

וכן בסעיף נ”א: “ניקב המקוה ומימיו נוטפים מעט מעט או נבלעים בקרקע מעט מעט כשר, לפי שאין זחילתן ניכרת”.

עיין שם בהגר”א ס”ק צ”ו: “דברי המחבר תמוהין דהרשב”א כתב לשיטתו דסבירא ליה כפירוש הר”ש, אבל לפי מ”ש בסעיף הקודם דאין נפסל אלא אם כן לא ישאר מ’ סאה ואז אף בכה”ג פסול”.

ובספר שו”ת הר צבי יו”ד הלכות מקואות סימן קע”ה: “על דבר המקוה שבמשך שלוש שעות (לערך) מתמעטים המים, ומ”מ שיעור מ’ סאה נשאר בה תמיד. והשאלה היא אם יש בה חשש זוחלין? הנה בשו”ת שו”מ לגאון רי”ש ז”ל (במהד”ת ח”ד סימן קע”ח) דעתו דאף בנבלע הרבה בקרקע אפילו הכי לא חשיב זחילה ומכשיר מקוה כזו, וכסברת הרשב”א דמה שנבלע בקרקע אין בזה משום חשש זחילה, וכן כתב בתשובות מהרש”ם (ח”א סימן קכ”ב), ומתוך דבריו משמע דשיעור זחילה ניכרת היינו שתהא ניכרת לעין הרואה, אבל אם לעין הרואה בשעת מעשה לא ניכר לעין אלא שבמשך איזה שעות מתברר שנתמעטו המים, אין זאת זחילה הניכרת. ולכן מכל זה ועוד טעמים המקוה כשרה, אבל עכ”פ חוב קדוש להתאמץ בכל עוז לעשות תיקון למקוה הנזכר, כי אין ראוי לקהלה קדושה שתהא שם מקוה כזאת הכרוכה בשאלה חמורה, ורק כל זה שאי אפשר לתקן המקוה כשרה ולא לבטל הטבילה. ועיין עוד שם סימן קע”ז בגדרי זחילה שאינה ניכרת.
משמע מדבריו, שנשאר בכל מקרה שם 40 סאה במקוה ואז בדיעבד המקוה כשרה. אבל אם בסוף לא נשאר 40 סאה, יש לפסול את כל טבילות הנשים שטבלו שם. ועיין בערוך השולחן יו”ד חלק ב’ סימן ר”א סעיף קע”א.
ועיין בספר שערי מקואות (הרב יששכר חזן) סימן ר”א סעיף נ”א בפרוש שער המקוה ס”ק רי”ד, שמביא מחלוקת בין הפוסקים לשיטת הרמ”א, שמחמיר אפילו אם בסוף ישארו 40 סאה עד הסדק.
האם לשיטתו מותר להרכין את הראש ולטבול מתחת הסדק ואז לא חשיב כטובלת במים זוחלין. וסיים “מיהו אין להקל בדבר ולכן יזהרו מאוד לכתחילה שיבדקו שלא תהיה שום זחילה במקוה אף למעלה מ 40 סאה”.

ועיין בספר מבנה מקואות והכשרם (הרב דוד מינצברג) פרק א’ הערה 3 “דעת המחבר שזחילה למעלה מ 40 סאה כשר. אבל הרמ”א שם אוסר לכתחילה. (ועיין פת”ש ס”ק ג’ שדייק מלשון הב”ח לאסור אף בדיעבד, ועיין שם בפרק שני הערה 16, וכן בפרק שישי “סיכום לדרכי הטיפול במקואות” סעיף 9 ‘נזילה במקוה’.)

כל הזכויות שמורות למוסדות אריאל

אתר נבנה ע”י sbitsoft פיתוח אינטרנט

Minimum 4 characters
דילוג לתוכן