דיני ומנהגי ערב תשעה באב ותשעה באב

א. סעודה מפסקת ודיני ערב תשעה באב
מדין הגמרא אסורה אכילת בשר ושתיית יין אם היא נערכת אחר חצות היום, וכן אכילת שני תבשילים.
אנו נוהגים לאסור אכילת בשר ויין כבר מר”ח אב, אך בסעודה המפסקת גם אין לאכול דגים.
כאמור, אין לאכול בסעודה המפסקת שני תבשילים, והמנהג הוא לאכול בסעודה זו ביצים קשות, כיון שהן מאכל אבלים, וממילא נחשבות כתבשיל אחד ואין לאכול תבשיל נוסף.
סעודה זו נאכלת כאשר יושבים על הארץ, ומי שקשה לו, ישב על גבי כר. כמו כן, אין אוכלים שלושה ביחד בכדי שלא יתחייבו בזימון.
נוהגים לטבול פת באפר ולומר: “זו סעודת ט’ באב”.
בערב תשעה באב, במנחה, לא אומרים תחנון, משום שתשעה באב נחשב כמועד.
לאחר הסעודה המפסקת מותר לחזור ולאכול כל מי שלא קיבל עליו תענית (אפילו בלב), ולכן טוב להתנות בפה שאיננו מקבלים עדיין את התענית.

ב. עינויי תשעה באב
תשעה באב אסור ברחיצה סיכה, נעילת הסנדל, תשמיש המיטה ותלמוד תורה.
1. רחיצה
אסורה כל רחיצה בתשעה באב, בין בחמין בין בצונן, ואפילו רחיצת אצבע אחת.
בנטילת ידיים, נוטלים עד סוף קשרי האצבעות, וכאשר ידיו מלוכלכות מותר לשוטפן. אפשר לנגב את העיניים בידיים לחות במקצת.

2. נעילת הסנדל
מנעל העשוי מעור, או אפילו עשוי מעץ ומצופה בעור, אסורה נעילתו בתשעה באב.
מנעלים העשויים מבד ומגומי, מותרים.
3. תלמוד תורה
כיון שיש בלימוד התורה שמחה, אסור ללמוד בין בתורה, בין בנ”ך, בין במדרש במשנה ובגמרא. אמנם מותר ללמוד בדברים שאינם משמחים, כאיוב, פרקי פורענות שבירמיהו (חוץ מפסוקי נחמה שבהם), מדרש איכה ואגדות החורבן שבגמרא.
לגבי לימוד בדברים שאינם משמחים, אם לומד בהעמקה, לפי הט”ז, אסור, שיש בדבר שמחה.
לפי ערוך השלחן, מותר, שעוסקים בדברי צער.

מנהגי אבלות נוספים
אין שואלים לשלום, אך עונים למי ששואל בשלום בשפה רפה. אין לטייל, כדי שלא יבוא לידי שחוק והיתול.
יושבים על הקרקע, ומי שקשה לו ישב על גבי כר או ספסל נמוך. אחר חצות היום מקילים לשבת כרגיל.
מי שיכול יישן על הקרקע, אך מי שקשה לו יכול לישון גם על מיטתו. הרגיל בשני כרים ימעיט לאחד, ויש הנוהגים ליתן אבן תחת לכר.
נוהגים שלא לעשות מלאכה עד חצות היום, אך דבר האבד מותר, וכן מלאכה מועטת כהדלקת הנר.
כל הקשור לתפילה, אין בו משום איסור תלמוד תורה, ולכן אומרים ק”ש וברכותיה.
לא מניחים תפילין ולא מתעטפים בטלית בשחרית, אלא במנחה, אך את הציצית צריך ללבוש תחת הבגדים. לא מברכים על הציצית, אך הגר”א סובר שכן, ולכן עדיף לישון עם הציצית בלילה כדי שלא יברכו עליה בבוקר, ואז יפטור אותה במנחה. אין אומרים שיר של יום וכן ‘אין כאלוקינו’ בשחרית אלא במנחה. נוהגים שלא לברך ברכת “שעשה לי כל צרכי” שנתקנה על נעילת נעליים, ומוצאי הצום יברך כשילבשם.

המותרים באכילה ושתיה:
קטן, חולה (אפילו אין בו סכנה), המבריא ממחלה ועדין חלוש.
מעוברת, מעיקר הדין צריכה לצום, אך יש מקילים כיום שנחלשו הנשים ויש סכנה לעובר.
מינקת, מעיקר הדין צריכה לצום, אך יש מי שהתיר שלא יפסק החלב ולדעתו תהיה סכנה לעובר (הרב נבנצל שליט”א).
האוכל בט”ב אינו אומר ‘נחם’. יש הסוברים שיאכל “לשיעורים”, ויש הסוברים שיאכל כדרכו.
במוצאי תשעה באב אחרי צאת הכוכבים, מותרים באכילה, שתיה ונעילת הסנדל, אך כיון שביהמ”ק נשרף במשך י’ באב, נוהגים שלא לאכול בשר ויין, להסתפר לכבס ולרחוץ עד חצות היום. לענין רחיצה, כיון שבימינו אנו מפונקים, אין צורך להחמיר ומותר להתרחץ מיד בסיום הצום.

מקורות: שו”ע או”ח סימנים תקנ”ב, תקנ”ג, תקנ”ה, תקנ”ח, מ”ב וערוך השלחן, לוח א”י לרב טיקוצ’ינסקי, ילקוט יוסף חלק חמישי – מועדים.