הקראת ברכת כהנים לכהנים

שאלה:

מדוע מקריא שליח הציבור את ברכת הכהנים לכהנים?

תשובה:

בספרי כתוב “תנא – ‘אמור להם’ מכאן שהחזן אומר להם אמרו”, ובפשטות הכוונה שהש”ץ מקריא לכהנים מילה במילה.
אמנם הבית יוסף סבר דלא מצינו בגמרא עניין הקראה לפני הכהנים מילה במילה, ודברי הספרי הללו מפרשם הבית יוסף שצריך לקרוא לכהנים לשאת ברכתם , מה שאנו אומרים קודם הברכה: “כהנים “, או ששליח הציבור אומר “אלוקינו ואלוקי אבותינו…”
הרמב”ם בהלכות תפילה פוסק, כי אחרי שהש”ץ אומר לכהנים “כהנים”, הם עונים אחריו “יברכך” ורק אחר כך הוא מקריא אותם מילה במילה.
בגמרא במסכת סוטה כתוב:
“אמר ר’ זירא אמר רב חסדא אין הקורא רשאי לקרות כהנים עד שיכלה אמן מפי הציבור, ואין הכהנים רשאים להתחיל בברכה עד שיכלה דיבור מפי הקורא, ואין הציבור רשאים לענות אמן עד שתכלה ברכה מפי הכהנים, ואין הכהנים רשאים להתחיל בברכה אחרת עד שיכלה אמן מפי הציבור”.
ודברים אלו מתפרשים לשתי הגישות שנאמרו:
לדעה שהש”ץ מקריא לכהנים כל מילה ומילה, כולל “יברכך” אין הכהנים רשאים להתחיל עד שתכלה המילה מפי הש”ץ, ולדעה שאין הש”ץ מקריא תיבת ‘יברכך’, הדברים כפשוטם – שאין הכהנים רשאים להתחיל בברכה אחרת, היינו ‘יברכך’, עד שיכלה אמן מפי הציבור. אך את ‘יאר’ ו’ישא’ אינם ממתינים לכלות אמן של הציבור, שכבר נגמר קודם שהש”ץ מקריא המילה, אלא אינם רשאים להתחיל במילה עד שתיגמר מפי הש”ץ.
סיבת ההקראה לרמב”ם כדי שלא יתבלבלו הכהנים, אך בתיבת ‘יברכך’ הנאמרת מיד בסיום הברכה, אין חשש לטעות ועל כן אומרים אותה בלא הקראת שליח הציבור.
אך לחולקים שהש”ץ מקריא כל מילה ומילה, סיבת ההקראה היא שפירשו “אמור להם” הן לעצם הפנייה “כהנים”, והן לברכה עצמה.
המחבר פסק כדעת הרמב”ם שמילת “יברכך” אומרים הכהנים בעצמם, בלא הקראה, ורק במילים האחרות מקריא הש”ץ. אולם הרמ”א מביא כדעה – שגם מילת יברכך קורא הש”ץ ושכן נוהגים במדינות אשכנז. ב’כף החיים’ מביא שמנהג חסידי בית אל בירושלים להקריא אף ‘יברכך’, ושכן כתב הבן איש חי שראוי להורות.

לסיכום:

מנהג האשכנזים וכן הוא מנהג רוב הספרדים – שהש”ץ מקריא לכהנים את כל מילות הברכה החל מ’יברכך’. אמנם התימנים נוהגים שתיבה זו אומרים בלא הקראת הש”ץ.
יש להדגיש, שנאמר בגמרא – אחר ההכרזה ‘כהנים’ רק בגמר המילה יברכו הכהנים, ורק בסיימם את הברכה יענו הקהל אמן בקול. בסיימם את האמן יחל ש”ץ בהקראת “יברכך” וכן הלאה, כדי שישמעו היטב את ברכת הכהנים בלא שייכנסו מילה בתוך מילה.
דבר נוסף כיוון שהקראת הש”ץ הינה מהנאמר “אמור להם” יש למנוע טעות, נראה פשוט שעליו לומר מילים אלו בקול כדי שהכהנים ישמעום, ולא שיאמרם בלחש שאינו מגיע לאוזני הכהנים.
מקורות: טור- ב”י קכ”ח שו”ע שם סעי’ י”ג. מ”ב, כף החיים ס”ק פ”ב, ילקוט יוסף ח”א הלכות נשיאת כפיים אות ו’.