שמיעת מוסיקה בשלשת השבועות

שאלה:

האם אפשר לשמוע מוסיקה בשלושת השבועות וימי הספירה?

תשובה:

משנה בסוטה מובא: “משבטלה סנהדרין, בטל השיר מבית המשחאות שנאמר בשיר לא ישתו יין”. ובגמרא בגיטין: “שלחו ליה למר עוקבא זמרא מנין לן דאסיר, שרטט וכתב להו אל תשמח ישראל אל גיל בעמים”, שואלת הגמרא מדוע לא הביא את הפסוק מישעיהו “בשיר לא ישתו יין”, ועונה הגמרא מהפס’ הזה היינו אומרים שאסור זמר עם כלי נגינה אך בפה מותר, ובאו לומר דאף בפה אסור. נחלקו הראשונים, במהות איסור זה של זמרה, אם רק בבתי משתה על היין, והאם רק שירי חשק ודברים מכוערים נאסרו, וכן אם רק עם כלי זמר או אף בפה. ופוסק השו”ע: “וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר לשמח בהם”. ומוסיף הרמ”א: “ויש אומרים דווקא מי שרגיל בהם כגון המלכים שעומדים ושוכבים בכלי שיר או בבית המשתה”. וממשיך המחבר: “ואסור לשומעם מפני החורבן, ואפילו שיר בפה על היין אסורה שנאמר, בשיר לא ישתו יין, וכבר נהגו כל ישראל לומר דברי תשבחות או שיר של הודאות, וזיכרון חסדי הקב”ה, על היין”. וברמ”א: “וכן לצורך מצווה כגון בבית חתן וכלה, הכל שרי”. זיכרון זה לחורבן, נאמר בכל ימות השנה. היוצא לנו, שזמר בין עם כלי נגינה ובין בפה אסור על היין, אלא אם כן זהו שיר של תשבחות לקב”ה ונאמר בעיקר למי שרגיל שהולך לישון וקם עם קול זמרה. אמנם הרמב”ם סובר שבכלי נגינה אסורה שירה אפילו שלא על היין ובפה דווקא על היין, וכן פסק השו”ע. מוסיקה של ניגונים בלא מילים ייתכן ולא נאסרה כלל. אמנם כבר נהגו לשמוע שירים גם עם כלי זמר בכל השנה כולה, ונראה שסמכו על הגאונים, שהתירו כאשר אין השיר שיר של פריצות. וכן על החולקים על הרמב”ם, ואוסרים רק בבית המשתה, ועוד דעות מקילות, יש שסברו ששמיעת מוסיקה דרך רדיו וקסטות שאינה זמר בפה ממש, מותרת. כמובן ששירים שיש בהם ענייני פריצות וכיעור, כדברים שבינו לבינה בצורה גלויה ובוטה, אסורים מעבר לזכר לחורבן. בשלושת השבועות לא מצאנו מקור מפורש לאסור שמיעת מוסיקה יותר ממה שאסור בשנה כולה, ואין בשו”ע שום התייחסות לדבר. אלא שעל דברי השו”ע שאין נושאים נשים ואין עושים סעודות ארוסין. והרמ”א מרחיב איסור זה מי”ז בתמוז. ובמג”א, כתב שאסור לעשות ריקודין ומחולות מי”ז בתמוז ואילך, אך לא התייחס לעצם הזמרה. אלא שבאחרונים למדו מכאן גם לשמיעת זמרה בפני עצמה. כן סברו באחרונים, שאף שכל השנה הותרה שמיעת זמרה בתנאים מסוימים כמו שהבאנו קודם לכן, בשלושת השבועות שהם ימי אבל על החורבן ובהם נוהגים מנהגי אבילות מסוימים, יש מקום להחמיר ולאסור שמיעת זמרה. אמנם הגר”ע יוסף שליט”א ב”יחוה דעת” סובר, כי שירי תשבחות לה’ בפה בלא מוסיקה מותרים, אף בזמן זה. אולם לעניין מוסיקת רקע, דהיינו שאין מגמת השומע לשמוע מוסיקה בדווקא, אלא תוך כדי עיסוק בענייניו רוצה הוא לשמוע מוסיקה, נראה שיש מקום להתיר, כי אין כאן שמיעה מכוונת, ובפרט במוסיקה בלא מילים שנראה שלא נאסרה כלל. וכן הביאו בשם הרב משה פיינשטיין ועוד. אף שיש אוסרים גם בזה.

לסיכום:

יש להימנע כל השנה משמיעת מוסיקה בעלת מסרים שליליים, עם עיסוק בענייני כיעור וחוסר צניעות. בשלושת השבועות ובימי הספירה, יש להימנע משמיעת מוסיקה בין בכלים, בין בפה ואף מרדיו וקסטות. ולזמר שירי שבח לה’ בפה בלא כלי זמר – יש מקום להקל.

שאלה:

האם מותר ללמוד ולהתאמן על כלי נגינה בימים אלו?

תשובה:

כבר הבאנו כי בעצם אין איסור זמר וריקודים מופיע במנהגי אבילות של ספירת העומר בשו”ע. בשו”ע הלכות תשעה באב (או”ח סי’ תקס’), הביא בין היתר הנהגות שהניגו חכמים כזכר לחורבן: “וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר לשמח בהם”. ובמגן אברהם בדיני ספיה”ע (סימן תצ”ג סק”א), הביא שנהגו לאסור ריקודים ומחולות של רשות בספיה”ע. ונראה לו שאף כאשר עושים סעודת שדוכין (אירוסין) בספירה, דבר שהותר, לא יעשו ריקודים ומחולות. והסבירו דבריו, כיון שכל השנה יש עניין לא לזמר ולשיר אף שאנו מקילים בדבר, בזמן הספירה וכן בימי בין המצרים יש להחמיר ולאסור. הסיבה שאנו מקילים במשך השנה כולה נעוצה כנראה בדברי הרמ”א על השו”ע שם שהוסיף, “ויש אומרים דוקא מי שרגיל בהם כגון מלכים שעומדים ושוכבים בכלי שיר, או בבית המשתה”. (בית המשתה הכוונה על היין וזה אסור אף למי שאינו רגיל). ולכן באקראי שלא בבית המשתה מקילים. וכפי שאנו נוהגים היום ושומעים מוסיקה מרדיו, קלטות, וכדו’. (כמובן שצריך להדגיש שמוסיקה שאינה ראויה במילותיה ודאי אסורה בלא קשר לאבילות על החורבן). ונראה שאף שבימי האבילות של הספירה ושלשת השבועות אנו מחמירים בזמר וריקודים, בכל אופן לימוד וניגון בכלי נגינה, שאין בדבר משום ניגון של שמחה, ואדרבה לפעמים חוזרים על אותו קטע כמה פעמים בלא לנגן המנגינה כולה, אין לאסור.

לסיכום:

לנגן בכלי נגינה כאמון ולימוד, יש להתיר בימי הספירה ושלשת השבועות מקורות: סוטה מ”ח ע”א, גיטין ז’ ע”א, שו”ע או”ח תק”ס סעיף ג’, תקנ”א משנה ברורה סקט”ז, יחוה דעת ח”ו סימן ל”ד, תחומין י”ג הרב שמואל דוד, תחומין כ”א הרב דייכובסקי. שו”ע או”ח סימן תק”ס סעיף ג’, מג”א או”ח סימן תצ”ג סק”א.