חיוב מזוזה למתארח בבית גוי

שאלה:

מי שגר כאורח בביתו של גוי לתקופה ארוכה. האם חייב לקבוע מזוזה בפתח החדר?

תשובה:

למרות שגרים בבית של גוי חייב להניח מזוזה בפתח החדר, במיוחד אם גר שם יותר מחודש ימים. אבל כאשר הוא יעזוב את הדירה יקח את המזוזה ובתנאי שהבעלים הגוי לא יכעס עליו.

מקורות:

בשאלה זו יש כמה נושאים לדיון:
א. האם בית של גוי חייב במזוזה?

עיין בשו”ע יו”ד סימן רפ”ו סעיף א’, כתב הרמ”א: “אבל בית של ישראל ועכו”ם פטור ממזוזה” וכתב שם הש”ך ס”ק ו’: “וגם משום סכנה כדי שלא כדי שלא יאמר העכו”ם שהישראל עושה מעשה כשפים”.

ועיין שם סעיף כ”ג: ‘השוכר בית מאינו יהודי חייב במזוזה’ וכתב ע”ז הש”ך ס”ק כ”ט: “וקמ”ל דלא אמרינן כיון שהבית של עכו”ם תפטור לגמרי ממזוזה, מיהו כל זה היכא דליכא משום סכנה בבית של עכו”ם דכה”ג פטור ממזוזה”. ולכן בזמננו שאין חשש של סכנה כי יכול להסביר לגוי את חשיבות מצות מזוזה, אז חייב הישראלי במזוזה.

ב. האם כשיוצא משם נוטל את המזוזה?

עיין שו”ע יו”ד סימן רצ”א סעיף ב’: “ואם שכר הבית מעכו”ם או ששכרו לעכו”ם נוטלה ויוצא”, וכתב הרמ”א שם “ונראה לי דמ”מ במקום דאיכא למיחש משום איבה ושירא משום זה לישראל שרי”.
ועיין בשו”ת אגרות משה יו”ד חלק א’ סימן קפ”ד בענין נוכרי שרוצה שיקבע לו המשכיר מזוזה בפתחו”.

ג. האם מי שגר בדירה לזמן קצוב חייב במזוזה?

עיין בשו”ע יו”ד סימן רפ”ו סעיף כ”ב: “השוכר בית בחוצה לארץ…פטורממזוזה שלשים יום. השוכר בית בארץ ישראל חייב במזוזה מייד משום ישוב ארץ ישראל”.

בשו”ת אבני נזר חלק יו”ד סימן ש”פ: נשאלת השאלה לגבי שהייה בבית חולים לתקופה ארוכה, האם חייב במזוזה? ותשובתו:
הנה בדין זה יש ג’ פירושים.

א) רבנו מנוח שהביא הבית יוסף ס”ס רפ”ו משום דעד שלשים יום הוה דירת ארעי, ומשמע מדבריו שאח”כ מחויב מהתורה. והכי הוה ס”ל לתוס’ (מ”ד ע”א) ד”ה טלית, דביתך לא אתא למעט של אחרים רק לדרך ביאה. אך בסוף דבריהם דמהתורה לעולם פטורה אף דביתך לדרך ביאתך מימין אתא תרי ביתך כתיבי. וכן דעת הרא”ש בה’ קטנות. וכן דעת המרדכי בה”ק ובספ”ק דע”ז. וכן דעת הרשב”א שבת (קל”א ע”ב) בהא דמודה ר”א בעשה מזוזה לפתחו אינו דוחה שבת הואיל ובידו להפקירן.
ב) וכתב הרשב”א דטעמא דבית של הפקר פטור דלא עדיף משוכר דפטור כל שלשים יום. ואף דאחר שלשים חייב היינו מדרבנן. וכן דעת רמב”ן ור”ן שם בחי’.
ג) התוס’ רי”ד שם דבית שאינו שלו פטור. וז”ל הבית שמפקירו לא קרינא בי’ ביתך. ואעפ”י שחובת הדר הוא כ”ז שלא שכרה ממנו הו”ל כחונה בבית חבירו שאינו חייב במזוזה. משמע מדבריו דשוכר חשיב כשלו. והוא כדעת הגאון שהביא באור זרוע ובהגהות אשר”י ספ”ק דע”ז דשכירות קונה קצת:
ד)
והנה דעה ראשונה מלבד שרוב פוסקים כנגדה וס”ל דבית שאינו שלו מדאורייתא פטורה. הוא תמוה מש”ס שבת הנ”ל דבית של הפקר פטור. וגם הטעם שכתבו במה שתוך שלשים פטורה משום דהוי דירת ארעי. לא נתברר לי. דכיון שהבית ראוי’ לדירת קבע חייב במזוזה. דהא דבעי’ דירת קבע במזוזה היינו מדכתיב בית כדאיתא ריש סוכה. וכיון שראוי’ לדירת קבע ובית הוא. אף שדר בה עראי למה יפטור. דהא דמזוזה חובת הדר פרש”י ריש פסחים מדכתיב דרך ביאתך ושם לא כתיב קבע. וראי’ לזה בית התבן שחייב במזוזה בנשים מתקשטות לכ”ע אף דלאו מקום פיתא ולא מקום לינה. אך משום שהבית ראוי לדירה.

ועייין תוס’ עירובין (דף פ”ה ע”ב) בד”ה בית התבן ובנמק”י סוף ה”ק שאפי’ אינו דר בתוכה חייב במזוזה מידי דהוה אבית התבן. והיינו כנ”ל משום שראוי לדירה. ואף דלא קי”ל כוותי’ בזה. ועי’ רש”י ותוס’ פסחים (דף ד’ ע”א) אלא דאין חיוב רק בדר מדכתיב דרך ביאתך. ובזה אין נ”מ לצורך מה הוא בא אם לדירה או לצורך תבן ולי”א נשים לקשוט. וא”כ בתוך ל’ נמי לחייב. א”ו עיקר כרוב הפוסקים דמה”ת פטור בית שאינו שלו:
מיהו לשיטת תוס’ רי”ד י”ל דפי’ כל ל’ יום פטור מן המזוזה היינו שאינו שוכרו רק לשלשים יום. וע”כ לא נקרא ביתך כיון דבית היינו דירת קבע והוא אין לו זכות לדור בו קבע:
והנה בנ”ד שהחולים אינם שוכרים הבית רק שנותנים שכר עבור מה שהם שם. ודומה להא דאמר ב”ב (דף קמ”ז ע”ב) שכ”מ שאמר ידור פלוני בבית זה לא אמר כלום שלא הקנה לו בית לדירה. ה”נ בנ”ד לא חשיב הבית שלו כלל: הגה”ה ויש מקום עיון בראב”ד שהביא ב”י בבדה”ב יו”ד ס”ס רצ”ד דמותר למכור פירות ערלה שלב”ל דאינו מוכר רק מקום עצים. ואף שמכר הפירות לבד. ולכאורה דמי לידור פלוני בבית זה יאכל פלוני פירות דקל זה דאמרי’ דלא הקנהו לו כלום בבית ובדקל. וה”נ נאמר דלא הקנה לו כלום באילן. צ”ל דודאי אינו רוצה לעבור על איסור. ודעתו למכור האילן לפירות וכמו לר”מ דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה דאמרי’ בזה נעשה כו’ כדאיתא בכתובות (דף נ”ח ע”ב) כמו כן לדידן מחמת איסור אמרי’ נעשה כו’.

ולשיטת רוב הפוסקים הנ”ל דמדרבנן מחייב משום דמחזי כשלו. לשון זה יש לפרש בשני פנים שהעולם יחשבו שהבית שלו. וכ”כ במרדכי ה”ק. או שאצל העולם דומה בית שכור כמו בית שלו. והנה שיחשבו שהוא שלו פשיטא דלא שייך כלל בביה”ח. שאפי’ אם הי’ שלו אם לא הי’ חולה לא הי’ בביה”ח. ומחמת חליו הוא שם אף שאינו שלו שכך מתוקן הבית עבור החולים. ומאין הרגלים בשביל שהוא שם שיחשבו בשביל זה שהוא שלו. וגם שאצל העולם נדמה בית שכור כבית שלו ג”כ לא שייך בזה מאחר שאינו שוכר הבית רק שנותן שכר עבור מה שהוא שם וכנ”ל. וא”כ אין מקום לחייב במזוזה רק לשיטה הא’ דמחויב מה”ת אף שאין הבית שלו. וכבר כתבנו שרוב הפוסקים כנגדה. וגם יש קו’ על שיטה זו. ע”כ אין לחייב כלל בית החולים במזוזה: מכיוון שלרוב הדעות אין חיוב מהתורה מסקנתו שאין לחייב בבית חולים.

ועיין בספר “בנין אב” סימן מ”ד סעיף ב’: “קרוונים זמנים שיוחלפו לבית קבע האם חייבים במזוזה?”, וכן “בנין אב” חלק ב’ סימן נ”ד בענין “חיוב מזוזה במלונות, בתי חולים, וחדרי לידה”.